עד שמצאתי את שאהבה נפשי!
חוזר הבייתה, אחרי אחד השבועות הטובים והמשמעותיים בחיי, תקופה ארוכה שהרגשתי שאני לא בנוכחות בבית, ולא בנוכחות עם עצמי, תקופה ארוכה של לילות עם נדודי שינה, תחושות ורגשות מבולבלים, וזה השפיע על כל רובד בחיי, כל הזמן הייתי עסוק בלחשוב על מה יהיה ואיך יהיה, בריחה מהכאן ועכשיו, מצד אחד נמצא עם הילדים מצד שני הראש כל הזמן בדאגות ומחשבות, אחרי שחזרתי מעזה, על אף שהמשכתי במילואים ביישוב שאני גר, הרגשתי ריקנות עצומה, לפני רגע הסתובבנו בחורבות עזה, מנסים להפוך עוד אבן כדי לשחרר את היקרים שלנו שרק מלחשוב מה הם עוברים שם עורר בי חלחלה, ועד תחושות האשמה שצפו בי עוד ב7/10, שלא קפצתי מיד לעוטף על אף שהייתי מצויד, אבל הקפיצו אותנו בכלל לגזרה אחרת, עדיין כל הזמן הדהד לי בראש שהייתי צריך לרדת בלי לחשוב.
הסדנה שעברנו לא הייתה דומה לשום דבר שעשיתי בעבר, היא נכנסה פנימה למקומות הכי עמוקים שבנפש, ושחררה את הצורך בהיגיון, ושם הגיע לי השחרור האמיתי , צפו בי פחדים וזיכרונות מפיגועים שעברתי, מפיגועים שקרובים שלי עברו, ממצבי לחימה שעברתי גם במלחמה עכשיו ועוד מהסדיר.
אני מרגיש שקיבלתי כלים משני חיים, כלים להנהיג את הרגשות שלי, לדעת איך להכיל אותם, איך להרגיש אותם נכון, ואיך להתמודד כשאתקל שוב שמצבים שדורשים ממני להיכנס ללוחם שאני או בכלל בכל סיטואציה שדורשת תגובה, כשהפעם יש לי את היכולת להגיב מתוך עוצמה ולא מתוך פגיעות או כל פרשנות אחרת שבאה ממקום הגנתי במקום להגיב נכון לאירוע.
הרגשתי שהנפש שלי מצאה מנוחה השבוע, מקום אמיתי ונקי, להכיל את עצמי, ואת כל המציאות הבאמת מורכבת שעוברת על העם המיוחד שלנו.
אני מרגיש מלא אהבה והוקרת הטוב, אתמול כשחזרתי הבייתה, שחררתי את אשתי מלטפל בילדים שלנו, והרגשתי שהייתי איתם כמו שלא הייתי מעולם, פשוט איתם, ברגעים פשוטים של ערב עם משפחה, ארוחת ערב, התארגנות לשינה, אבל הפעם, הייתי נוכח כל כולי, הרגשתי שהקשבתי להם באמת, בנחת מיוחדת שכזאת, והמתנה הכי גדולה היא, שאני יודע ומרגיש שגם הם הרגישו אבא שחזר מלא באהבה, ילדים לא צריכים לדבר את זה, הם פשוט מביעים את זה בחיבוק ארוך ונשיקה.
אין לי ספק שהכלים שרכשנו השבוע, פשוט נתנו לי כלים להמשיך לעמוד בכל משימה שנדרש לה, וכשנצטרך לעמוד שוב ולהילחם, זה יהיה מתוך עוצמה נוספת, עם כלים חדשים שיאפשרו להכיל את כל הלא נורמלי הזה של 450 ימי מילואים כשכלתי להיות משוחרר ממילואים כבר מזמן …
וכמובן שמחוץ למילואים קיבלתי כלים לחיים שילכו איתי יום יום.
אומרים שבכל לידה של ילד הלב מתרחב ויש מקום לכולם בלב, יש לי חמישה ילדים, אחרי השבוע, אני מבין שממש נולד לי הילד השישי, שהוא אני הקטן, שהתמזג לתוכי בצורה שלמה יותר, ואני אוהב אותו יותר, והלב שלי גדל עוד יותר ואוהב אותי יותר.
אז אסכם ואומר לכם, עמותת אמפא, תודה!
תודה על כל הטוב הזה שאתם נותנים ומרעיפים עלינו!
תודה שנקראתם לדגל ונכנסתם איתנו מתחת לאלונקה, זה עבודת קודש מה שאתם עושים!
זה פשוט סדנת חובה לכל לוחם בעיני, והדבר המדויק ביותר שאפשר לעשות כדי להכניס קצת היגיון בתוך כל החוסר ההיגיון שעם ישראל נקלע אליו בימים אלו.