הסדנה ששינתה את חיי כמטפלת וכאדם

שם הלוחמת – טל חובארה

יחידה – חטיבת שריון 205

כבר חמישה חודשים אני מנהלת יומן .

יומן מלחמה .

ביומן הזה אין דפים, וגם לא אותיות אלו פרחו באוויר.

מסרבות להיכתב. מוחות על כך שהן אינסוף ושאין בכלל איך להתחיל לתאר…

כל הגיליונות שבעולם והעצים שביער לא יספיקו להכיל ולבטא את הימים והרשמים שנאספים בי.

כבר חמישה חודשים אני מנהלת יומן

שרשום לי עמוק בכל תא ותא

בלב המרגיש

במוח החושב

בידיים הרועדות פתאום

בבהייה המתמשכת

בעייפות

במבט שפעמים חלול ופעמים רטוב עד כדי מוצף

בבחילה שעולה

בריחות שמעולם לא הרחתי

בתיאורי המוות. החיים. ואלו שבין לבין.

במדים שעלי ובכביסה ושוב עלי

בחלומות המסויטים בהם אתם הכוכבים הראשיים :

רום ואיתי ורותם ומלא שמות משפחה כי שם אתם בנימיני וקיציס וסויסה – הסמל, הסמחט,

התצפיתנית, הקשר, הטען, הנגביסט, החובש, קצינת האגמ.

יש שם איתורים ומגננים. צירים. כלים כבדים. שמיכה מתנפנפת בתוך פיר. גופות, מקלעים. כדורים

תועים. חטופים וחטופות. סימני מצוקה. כוסות קפה שבורות .

כל המכאוב וכל האהבה. כל הפחד והאימה והבושה. הפציעה המוסרית. חוסר האונים. האובדן. התופת.

השיקום. החלום ושברו. מערכות היחסים. ההנצחה. חוסר הוודאות. הסבב הבא.

הכל בי

אבל אני ?

משתפת אותך במילים הראשונות שהצלחתי לכתוב לעצמי אי שם חמישה חודשים לאחר פרוץ המלחמה.

אז, לא שיערתי שעד סוף נובמבר 2024 אמשיך לשרת מעל 380 יום במילואים בתפקידי כק"בנית.

במהלך הימים, עברתי עוד הרבה כל כך במפגשים הרבים עם חיילי וחיילות המילואים והסדיר בשטח

ובמרפאה, בעיבודים המיידיים ובטיפולים הממוקדים, בהכנות המנטאליות לקראת לחימה, באיסוף אירועי

קצה ומענים פרטניים במשימות בדרום, בצפון ובמרכז.

כחלק מתפקידי, הכרתי את מגוון מעני בריאות הנפש שניתנו לחיילים הן בתוך המסגרת הצבאית והן

בקהילה, במרכזי החוסן ושאר יוזמות והפנתי את החיילים על פי צורך. על אף המענים הרבים ומערכות

התמיכה שהוקמו לא מצאתי מרחב משקם ממוקד באופן משמעותי ומקדם לחיילי המילואים. בחיפושי אחר

מענים נוספים נתקלתי בפרסום של 'מדיקל קר' ופתאום עלתה בי מחשבה שבמקום להפנות את חיילי, אולי

הפעם אגיע בעצמי. זאת לאחר שהחזרה הביתה הייתה מאתגרת עבורי ונראה כי ימי המלחמה נרשמו גם בי.

ואולי נכון שיהיה מי שיטפל במטפל לאור הטראומות הרבות אליהן נחשפתי.

לאחר שקראתי לא מעט על התוכנית, חששתי שהמתווה פחות יתאים לאנשי טיפול אך לאחר שיחה עם ראש

התוכנית החלטתי לקפוץ למים, להתנסות ולאפשר לעצמי מרחב לנשימה.

כך, מצאתי את עצמי מתמסרת לחמישה ימים של סדנא אינטנסיבית ומעוררת השראה ביכולת שלה להביא

לריפוי עמוק של כאבי שורש. הסדנא מאפשרת מרחב מרפא, קבוצת שווים ותחושת שייכות, מנוחה, הזנה, תנועה והבניית משמעות מחודשת לטראומה.

המבנה הייחודי של הסדנא מקנה בסיס יציב ואחיד למשתתפים ללמוד, לחוש ולתרגל זיהוי דפוסי חשיבה,

מניעת תסמינים פוסט טראומטיים, עיבוד אירועי קרב ופגיעות ראשוניות.

כמו כן, השילוב המקצועי של אנשי הטיפול מדיסציפלינות שונות, הצוות הרב שתומך את התהליך, הטיפול

במרחב החיים, הדגש הקבוצתי לצד זה הפרטני ושיטת הטיפול האינטגרטיבית המדגישה ומחברת את

האספקטים השונים (גוף, נפש, רוח)- כל אלו מהווים קרקע בטוחה להתפתחות אישית, נתינת משמעות,

השלמה עם אבל ואבדן, יציאה ממשבר וחוסר איזון מתמשך של לחימה עצימה ומתארכת. בנוסף, הסדנא

שומרת על קשר עם המשתתפים ומלווה בטיפולי המשך במידת הצורך.

כמטפלת וכמטופלת בהיר לי כי ישנה חשיבות קריטית לאפשר לכמה שיותר חיילים לקחת חלק בתוכנית זו

על מנת לחולל שינוי משמעותי, לייצר ריפוי, להחזיר את האנשים לשגרה ומשמעות ולטעת בהם אמונה

ותקווה. בזמנו זה ניכר היה כי חווינו פריצות דרך טיפוליות.

לתחושתי, המענה שהסדנא מציעה משנה חיים, משפיע על מעגלים נרחבים, ובטווח הארוך בונה קהילה וחוסן.

לאחר למעלה משנה של מילואים כקב"ן בפעם הראשונה, ניתנה לי הזדמנות פז להניח לכאבים הרבים

שפגשתי, לקבל חיבוק והכרה ולהחזיר לעצמי את עצמי .

בתקווה לשיתופי פעולה משמעותיים
ימים של שקט
ובהרבה הערכה,

טל חובארה,
עו"ס קלינית ((MSW
סרן במיל', קב"ן במערך ברה"ן (קו הסיוע, מרפאת 'תעצומות', חטיבת שריון 205 אוג' 146)